תודעה מרחבית
29 בדצמבר 2009 5 תגובות
על טי-שירט שראיתי היה כתוב "Too much information". קל להזדהות עם זה. יש עיתונים ורדיו וטלוויזיה, ואינטרנט "רגיל". יש גם גוגל ופייסבוק, טוויטר, ויקיפדיה ויו-טיוב. ויש עוד. וכל אלו מציפים אותנו במידע.
אבל כשאנחנו באים לקבל החלטה בנושא ספציפי, זה אחרת. אז אנחנו צריכים לאסוף מידע.
אבל כמה מידע צריך לאסוף?
מסתבר ש"כמה שיותר" אינה התשובה הנכונה.
אחד מהניסויים שבדק את השאלה "כמה מידע צריך לאסוף" מתואר בספר "לא רציונאלי ולא במקרה" של דן אריאלי. בניסוי התבקשו סטודנטים לכלכלה להשקיע במניות. קבוצה אחת קיבלה מידע מצומצם ואילו הקבוצה השניה מידע פיננסי לא מוגבל. ביצועי הקבוצה שקיבלה מידע מצומצם היו טובים משמעותית.
בניסוי אחר נמצא כי ציוני הבגרות והפסיכומטרי משמשים יועצים באוניברסיטה ככלי עזר טוב יותר בניבוי הציונים של סטודנטים בשנה הראשונה, מאשר מידע רב על הסטודנטים הכולל גם ראיון אישי, רישום כל ציוני התיכון של הסטודנטים וכו'.
מכאן, שלא רק שאנו חשופים לעודף מידע בכלל שלא משרת החלטה ספציפית, אלא גם שעודף המידע הבא לשרת החלטה אחת ספציפית, אינו עוזר לנו. עודף המידע מקטין את האפקטיביות של ההחלטה.
אז איך לקבל החלטה?
אלן ווטס בספר "דרך הזן" (הוצאת חרגול, תרגום אהוד תגרי), טוען כי פעמים רבות איננו יכולים לקבל החלטה על סמך מחשבה לינארית. כאשר נושא ההחלטה אינו בתחום הידע המוסכם והמקובל, כמו במקרים המתוארים לעיל, הוא מציע להשתמש בחשיבה רחבה ופתוחה ולא בחשיבה ממוקדת. הדבר דומה לראייה. כאשר אנו קוראים למשל, כמו עכשיו, אנחנו זקוקים למידע ויזואלי ממוקד ולכן משתמשים בראייה ממוקדת מאוד, כמו עם פנס. הראייה המרחבית, לעומת זאת, מאירה "חלש יותר", ומשמשת להתרשמות לא מודעת מעצמים ומתנועות שאינם בקו הישיר של הראייה המרכזית. בשונה מהמבט הממוקד, ראייה זו מסוגלת לקלוט רשמים רבים בעת ובעונה אחת.
לכן, כדי להחליט טוב יותר יש לאמן את "הראייה המרחבית" של התודעה. להפסיק את המאמצים לעבד מידע, ולחוות ברוגע את הדברים "כמות שהם".
גישה זו מתאימה למקרים שהתשובה להם אינה בתחום הידע המוסכם והידוע. היא מתאימה לניסויים המתוארים לעיל, וכן להחלטות שונות ומגוונות בהן אין "תשובת בית-ספר" שתהא טובה יותר.
מהי ההחלטה שתבחרו להעביר לתודעה המרחבית שלכם?
בנוגע לשאלה האחרונה שלך איל
ברגע זה של עיפות העוטפת אותי זה לתת לכל הנתונים לצוף בראש שלי שיהנו…מילא זה לא יברח.
השאלה אינה "כמה מידע צריך לאסוף" אלא "איזה מידע צריך לאסוף". מידע המניות הממוקד שנמסר היה פשוט "ה"-מידע "ה"-רלוונטי. אם היו מקבלים מידע מועט אחר, אבל חלקי ולא רלוונטי – היינו פוגשים אותם במטבחי התמחוי….
בכל הדוגמאות להלן, המידע הנוסף שנאסף לא היה רלוונטי לנושא המקורי, ולכן לא תרם לניבוי או להחלטה. תיאוריות ומודלים סטטיסטיים רבים מטפלים בהצלחה רבה בהחלטה אילו פרמטרים הם רלוונטיים לעיבוד מידע (ומיושמים בהצלחה בדיוק בתחומים של מניות ושל קבלת תלמידים), ולפני שמבצעים החלטה – צריך להתמקד בהחלטה לפי מה להחליט! וממידע מרובה – מגיעים למידע הרלוונטי!
ואם נעבור לפתרון המוצע של "תודעה מרחבית" הטוען שהמקרים הנ"ל "שייכים לתחומים שהתשובה להם אינה בתחום הידע המוסכם והידוע" – סליחה, אבל לדעתי זה נסיון קצת צולע להתחמק מהתמודדות כמותית עם בעיות מסובכות. גם אם ננתח החלטות שלכאורה הן אינטואיטיביות, נוכל למצוא את הבסיס הכמותי או הלוגי שלהן. לדוגמה, כל ילד שזורק כדור יודע "לחשב" אינטואיטיבית לאן הוא יגיע, וכמובן שאינו מפעיל את נוסחת קפלר לתנועה בליסטית. אבל – כולנו יודעים שמוטמע כאן מנגנון כמותי, שאם נאמן אותו מספיק פעמים – החישוב יבוצע באופן "כאילו" אינטואיטיבי.
כך שאם נלך עם הכותב לכיוון "חשיבה תודעתית", הדרך היחידה לדעתי – אם אין דרכים כמותיות מודעות להחלטה או לניבוי – היא לא ע"י "לחוות ברוגע את הדברים כמות שהם", אלא ע"י אקטיביזם של ניתוח, בחינה והפנמה של היסטוריה של תסריטים "דומים", וגם – ע"י ניסוי וטעייה (במידת האפשר).
ולמי שרוצה לקנות מניות ב"שאנטי" – לבריאות!
מעניין, מזכיר לי את ההסתכלות בתמונות תלת מימדיות. כדי לתפוס את התלת מימד צריך לעשות פעולה שהיא ההיפך ממיקוד הראייה ואז מצליחים.
הכנתי תגובה מאוד חכמה ומבריקה, משהו שיעלה את מניותי בעיני הציבור. ואז ראיתי שמיכל הביעה רעיונות דומים. חזרתי לאנונימיות. עם זאת הנדבך האיתן של מיכל מאפשר לי לבטא דברים שלא התכוונתי במקור (כי אי אפשר הכל) מה שמחזק שוב את כוחה של עבודת צוות.
הרבה מידע מקשה. היכולת שלנו לעבד מידע בזמן נתון מוגבלת ועוד מידע מבטיח שלא נעמוד במשימה. אי הודאות גורם לנו חרדה, חשש, כל מיני דברים כאלו. החלטות עדיף להן שתתקבלנה בצלילות בקור רוח, כמעט בשלווה. מה שהראיה המרחבית עושה איננה תהליך קסום שמיצר כשלעצמו החלטות טובות אלא כדור הרגעה (חשוב כשלעצמו) שיוצר מצב רוח טוב יותר להחלטות. מצב רוח שמאפשר להבין מה העיקר, מה התפל, להפעיל תהליכי ניתוח (גם כמותיים) ההיפך ממה שיכול להתפרש מה"שאנטי". יש אנשים שמתבלבלים וחושבים שה-"שאנטי" הוא האלגוריתם. חלקם הולך לרואי כוכבים, זורקי נרות, ומתקשרי רוחות. אם זה בשביל להרגע זה נהדר. אם זה בשביל לקבל עצה איפה להשקיע זה …
אהבתי את הרעיון של רקש, כנראה שהוא ממחיש למה הכוונה, במשפט אחד.