האם יש לך אסטרטגית מדיה? (כדאי לך)
3 במאי 2010 4 תגובות
לפני עשרים שנה, ערוצי מדיה היו חשובים רק לחברות גדולות ולכוכבי טלוויזיה.
אופרה ויפרי היתה בטלוויזיה, אחר-כך היא הוסיפה תוכנית רדיו. שני ערוצים. אחר-כך הוסיפה מגזין.
פפסי קולה החליטו שהמסר שלהם ישתלט על הטלוויזיה, ושלטי החוצות והאוטומטים למכירת משקאות. בלי עיתונים. המדיה שבחרת להעביר את המסר שלך היתה חשובה. למעשה, היא היתה יכולה לשנות את מה שעשית ואת הדרך שבה עשית דברים. [עצור לרגע לחשוב... ערוץ המדיה הכתיב בדרך-כלל את המוצר, את המחיר שלו ואת ערוצי ההפצה שלו].
היום, כמובן, לכל אחד יש גישה למדיה. אתה יכול ליצור סדרה של סרטי וידיאו ב-YouTube או לכתוב בלוג. אתה יכול להיות פעיל ביותר בטוויטר, או להוביל שבט משמעותי בפייסבוק.
קשה יותר לקבל את הרעיון שערוץ המדיה שאתה בוחר קובע מי אתה ומה תעשה. טום פיטרס מרצה מאה פעמים ויותר בשנה, בכל רחבי העולם, תמורת כסף טוב (והוא שווה את זה). אבל ערוץ זה, המקום הזה בו הוא מפיץ את המסר שלו, קובע מה הוא יעשה כל היום, קובע את קצב העבודה שלו, ואת כל ההחלטות האחרות שלו.
החיים של אופרה וינפרי סובבים סביב תוכנית טלוויזיה יומית. אז ברור שקשה לה לכתוב ספר… אלו הם חיים המוכתבים על-ידי ערוץ מדיה אחר. והיא גם משתמשת בטוויטר באופן לא עקבי כיוון שטוויטר דורש צוות שונה והלך רוח אחר מזה שבו היא נמצאת עכשיו.
כל זה רלוונטי גם ללא-סלבריטאים. לאנשים שיש להם עבודה, ליזמים ולמחפשי עבודה. כולנו מפיצים את הרעיונות שלנו, לפחות במעט, והתווך שאנו בוחרים בו משנה את הרעיונות שלנו. אם אתה מתייחס לעולם רק כאשר אתה צריך משרה חדשה (הערוץ שלך הוא בולים והמסר שלך הוא קורות החיים) היום שלך ייראה אחרת מאשר אם אתה מוביל שבט, משתתף בפעילות של ארגונים שונים או מרצה בסביבת מקום מגוריך כל הזמן.
עברנו דרך ארוכה ממצב בו לעובד ישנם שני ערוצים בלבד (קורות חיים ומספר המלצות), למצב בו ישנן תריסר דרכים משמעותיות, או אפילו יותר, להפיץ את הרעיונות שלך. תבחר לפני שיהיה מאוחר.
תורגם באישור מהבלוג של סת גודין
http://sethgodin.typepad.com/seths_blog/2010/05/do-you-have-a-media-channel-strategy-you-should.html
אני עוד לא שם. אבל אני כבר מצליח להרגיש שהוא צודק. המרחק מהרגשה למעשה נראה עדין רחוק מאוד (בהקשר זה) ואני מתחיל לחשוש שיש פה ענין תרבותי שאני לידו בלבד.
אהבתי את האבחנות ואת הניסוח כמו "להוביל שבט משמעותי בפייסבוק"
הרשתות החברתיות עונות על הצורך הקדום שבתקופות אחרות גרם לאנשים להתקבץ בבית קפה או סביב המדורה, ולשמוע סיפורים וצ'יזבטים. אם מישהו מחבב אותך בבית הקפה, יש סיכוי טוב שירצה גם לקנות בחנות שלך. אבל חשוב שהנוכחות במדיה החברתית תהיה בעלת ערך מוסף כלשהו לגולשים – דוגמה מצויינת לדעתי היא "מדף הספרים הגדול ביותר בעולם" של סטימצקי. הוא מאפשר אינטרקציה מעניינת בין הגולשים לבין עצמם, ותוך כדי כך אולי יתעורר בהם רצון לקנות ספר.
לעומת זאת אם אני מזהה כאלו שהתחברו אלי רק מתוך מטרה למכור משהו, זה בעיני פולשני וכפייתי וקצת לאחר מכן אני מוחקת או מסתירה אותם.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1165725.html
ההנחה של סת גודין, שכל אחד יכול להוביל שבט, בכל זאת יש בה משהו מקומם. זוהי גירסה משודרגת של סיסמת הנייקי (ראו לינק, ביקורת על הספר 'אני פרויקט מיתוג) א-לה just do it. יש בה משהו פשטני, ממש כמו הקביעה לפיה ערוצי מדיה היו חשובים רק לגורמים עתירי ממון. ערוצי מדיה היו תמיד חשובים גם לגורמים קטנים ובלתי נחשבים. איזה יופי שאנחנו חיים בעולם שבו כל אחד יכול to make a difference; זוהי אופציה, כאשר יש עוד כל מיני 'תת-אופציות' בין האפשרות הבומבסטית של הובלת שבט לבין זו של כתיבת קורות חיים.
ולסת גודין….. רק כדי לעדכן; אף אחד לא שולח יותר קורות חיים בעזרת בול. זהו פריט נוסטלגי רב ערך (לאספנים).
איריס, איפה כתב שכל אחד יכול להוביל שבט?
"לכל אחד יש גישה למדיה", זה האישיו. מעבר לכך הוא מציע, אם הבנתי נכון, שכל אחד יבחר את אמצעי הביטוי הנכון לו. לא הבנתי מה מקומם בהנחה שכל אחד מאיתנו יכול להיות טוב במשהו.
יש הבדל גדול, לדעתי, בין ניתוח המצב הריאליסטי של סת' גודין, לבין תיאוריות מטפחות אשליות בסגנון "הסוד".